ביקורות
ד"ר חיים גרוסמן, ביקורת על הספר " מחוזות חפץ"
כתב העת "קשר" מס' 41, חורף 2011
אביבית אגם דאלי מציגה, ממקמת, מנתחת ומבארת את "מחוזות החפץ" כפי שהם משתקפים בנופי הפרסומת בישראל. בספרה, המבוסס על עבודת הדוקטור שלה, מכוונת הכותבת אל שדה השיח של הפרסומות בעיתונות הכתובה כחומר גלם שתמציתו מסרים שיווקיים ומבססת באמצעותם זווית של עיון תרבותי–חברתי המבטא את המשווק ויותר מכך את עולם הדימויים של קהל היעד: החברה הישראלית.
ד"ר מירי גל-עזר, ביקורת על הספר "מחוזות חפץ"
מסגרות מדיה, גיליון מס' 7, קיץ 2011
מדף הספרים והמחקרים בעברית ובאנגלית העוסקים בתקשורת חזותית בישראל דל למדי. מספר המאמרים או המחקרים מועט, ומספר הספרים מצומצם, ובכך נעוצה חשיבותו של ספר זה, "מחוזות חפץ: נופי פרסומת בישראל", התורם את תרומתו לתקשורת החזותית בישראל, בשדות האקדמיים של התקשורת ושל מדעי החברה.
פרופ' אלי אברהם, ביקורת על הספר "מחוזות חפץ"
מסגרות מדיה, גיליון מס' 7, קיץ 2011
אגדה אורבנית ידועה מספרת כי בשנות התשעים ביקשו פרנסי אזור טוסקנה לקדם חקיקת חוק בפרלמנט האיטלקי אשר יאפשר להם לגבות כספים מפרסומאים אשר ישתמשו בנופי אזורם לקידום מוצרים בפרסומות. לטענתם, מבדיקה מדגמית שנעשתה, בכ-80% מן הפרסומות למכוניות במגזינים הבין-לאומיים משתמשים הפרסומאים בנופי טוסקנה כדי לפרסם מכוניות ואין סיבה לדעתם לא לגבות על כך תשלום, כמקובל בעת שימוש בסמלים, בוויז'ואלים ובסמלילים המוגנים בזכויות יוצרים.
משה דרור ביקורת על הספר "מחוזות חפץ"
אתר מדעי החברה – אוניברסיטת תל אביב
ד"ר אביבית אגם דאלי, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, בוחנת בספרה,
המבוסס על עבודת הדוקטור שלה, את משמעותם של המרחב, הנוף והטבע בעיניו של
המפרסם הישראלי. זאת היא עושה על ידי התבוננות ביותר מאלף פרסומות שראו אור
בין השנים 2004–1967 בעיתונות המודפסת בישראל. למעשה, ספרה של אגם דאלי
מבקש "למצוא תשובה לשאלה אילו סיפורים מסבירים דימויים חזותיים בפרסומות על
החברה הישראלית לאורך שנים, ובאופן ספציפי — מה מסמלים בתרבות הישראלית
נופים שונים כחלק מהסיפורים הללו" (עמ': 20).
ביקורת על הספר "מחוזות חפץ"
קפה דה מרקר, 24/08/11
מה המשותף לכפר, לחוף הים, למדבר ולעיר ? כל אלו הינם מקומות. אבל אלו גם דימויים של מקומות. כשאנו מביטים לעבר הים, על מה אנו חושבים? וכשאנו רואים שקיעה בים בפרסומת? העיר הסואנת עמוסת הולכים ושבים היא חוויה יומיומית עבור רבים מאיתנו. אבל היזכרו בסצנה הבלתי נשכחת בסרט "ברזיל" של טרי גיליאם בה המוני גברים בני 30-40 יוצאים ממקום העבודה שלהם אל רכבת התחתית עם תיק ג'יימס בונד בידם. חישבו לרגע על פרסומת המתארת מבט משלטי הטיים-סקוור על נחילי האדם ברחובות ניו-יורק..