פרסומים אקדמיים
מחוזות חפץ נופי פרסומת בישראל
אביבית דאלי
הספר מציג ניתוח פרשני העוסק בתמורות באידיאולוגיה של המרחב בישראל וזאת באמצעות בחינת פרסומות כטקסט תרבותי המתכתב עם המציאות הישראלית המשתניתמ 1967 ועד ימינו. הספר מבקש ליצור אינטגרציה בין גישות מתחומי חקר התרבות, חקר התקשורת ותולדות האמנות. בעשותו זאת, הוא מתחקה גם אחר המשמעות התרבותית של דימויים חזותיים והדו-שיח אותו הפרסומת הישראלית מקיימת עם טקסטים משדות שיח אחרים. גישה זו מאפשרת ללמוד על תהליכים בחברה הישראלית ועל השינויים המתחוללים בה כפי שמשתקפים בעיני המפרסמים – מסוכני הסוציאליזציה החשובים של עידננו.
דימוי היונה בכרזות יום העצמאות למדינת ישראל
קשר מס' 43, קיץ 2012
השפה החזותית מציגה שני סוגים עיקריים של מסרים. הראשון הוא מסרים המופקים בידי אמנים ופתוחים לקריאה רבת רבדים: אומברטו אקו (Eco, 1989) מכנה אותם 'טקסט פתוח'. השני הוא מסרים המופקים מטעם המדינה או ארגון כלשהו (משרדי פרסום, למשל)באמצעים חזותיים. המטרה היא להעביר מסר פשוט וברור לקהל של מיליונים כדי לגרום לו לשנות עמדה או לחזק אותה, או פשוט להשפיע. המטרה יכולה להיות כלכלית או לאומית.
גרפיטי וכרזות מחאה בישראל של קיץ 2011
קשר מס' 45 ,סתיו 2013
בקיץ 2011 נחשף הציבור הישראלי לתופעה חדשה: צעירים רבים עברו עם בני ביתם לגור ב"עיר האוהלים" ש"הוקמה" בשדרות רוטשילד בתל־אביב )שכטר, 2012 .)העיר הארעית הזאת הייתה ביטוי של מחאה של רבים מהמתאספים במקום. מאהל שדרות רוטשילד התפרס מכיכר הבימה ועד רחוב הרצל שבסוף השדרה. בהמשך קמו מאהלי מחאה רבים בתל־אביב עצמה ובערים נוספות. במסגרת המחאה התקיימו צעדות והפגנות המונים ברחבי הארץ, ובהן השתתפו מאות אלפי אנשים.
איקונולוגיה של פרסומות בישראל
קשר מס' 36, סתיו 2007
המאמר שלהלן בוחן דימויים חזותיים בפרסומות שהופקו בעיתונות הישראלית הכתובה בין השנים 1967-2004 מנקודת מבט תרבותית וחברתית. הפרסומות הן כלי לביטוי האידאולוגיה הרווחת בחברה ולחיזוקה, והמדיום העיקרי של הקפיטליזם )1977, Berger .) בחינת החברה הישראלית )שהיא חברה קפיטליסטית ומצויה במצב מלחמה מתמשך( דרך הפריזמה של פרסומות יכולה לחשוף אופני ייצוג המבטאים מחד גיסא חברה במשבר ומאידך גיסא מבטאים שאיפות וחלומות של חברת שפע מערבית. הפרסומת נושאת בחובה משמעות המוכרת לקהלי היעד שלה וככזו היא מכילה מידע בעל משמעות תרבותית עבורם
המלחמה כמותג פרסומי
פנים, כתב העת לתרבות וחברה וחינוך, גליון 33 ספטמבר 2005
בשנות החמישים והשישים מדינת ישראל הציגה עצמה, לפחות בגרפיקה שהופקה כאן, כמדינה מודרנית, מתקדמת, המאמצת את חידושי הטכנולוגיה. במאמר זה אני מבקשת להתייחס לדימוי הקידמה הטכנולוגית ולמקום שהוא תופס בעיני מי שחיו בישראל בשנות החמישים ובמלחמת 1967. דימוי זה ייבחן באמצעות ניתוח אספקטים חזותיים שהופיעו בפרסומות באותן שנים בעיתונות הכתובה בישראל. הדימוי נראה חשוב בפרסומות למוצרים שונים ובהקשרים שונים בתקופה המדוברת (ואף לאחריה). סקירת הפרסומות היא מדגמית אך בהחלט מייצגת.
הפרסומת כמחוז חפץ
פנים, כתב העת לתרבות חברה, וחינוך, גיליון 69, מאי 2015
כל מדיום באשר הוא הינו מקום ללא מקום. כך למשל, כשפלוני פותח טלוויזיה במקום הימצאו הוא נחשף אל נופים אחרים, אל מקומות אחרים, בזכות או שמא בגלל המדיום. החשיפה אל מקום אחר, שאינה מקום הימצאו של הנמען, מתאפשרת רק באמצעות תיווך – מדיום.
גם המושג טלוויזיה קשור לתפיסות של מרחב, שכן המושג גזור מהמילה 'טֶלֶה' שמשמעה רחוק. דהיינו, אמצעי התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט סימנו מושגים חדשים של מרחב. הרצון לבטל פערים במרחב, אחת המטרות של אמצעי התקשורת, יצר מרחבים משועתקים שלא היו כפופים למציאות הפיזית או הרגילה.
מהטורקי של ג'ו עמר ועד ללימור מ"רק בישראל"
אתר יסו"ד, גליון 11, ינואר 2004
זוכרים את הפרסומת לבורקסים מלפני כמה חודשים, שבה הופיע זאב רווח כדמות מזרחית 'אותנטית'? דמות זו, כמו רבות אחרות שהוצגו ברבות השנים בפרסומות ישראליות, מוצגת באופן סטריאוטיפי, תוך הדגשת מאפיינים של עממיות (בהקשרה השלילי), בורות, מיניות בוטה וטיפשות. האם תמיד הוצגה כך דמות המזרחי בפרסומות ישראליות? אנסה לענות על שאלה זו במאמר. הסקירה בהמשך אינה מקיפה, אך היא בהחלט מייצגת זרמים ודרכי חשיבה כפי שאלו השתקפו על-ידי המדיום הפרסומי שתיאר את המציאות החברתית.
Advertising as a semiotic system of space
Israel Affairs, volume19, 2013
The study of advertisements over the past decades shows a turning point in the attitude of Israeli advertisers to the desert. In the iconography of advertising up to the early 1970s, the desert represents ‘the world beyond’, past the borders and into what is beyond the border, the forbidden and the permissible, and as a backdrop for the figure of the Israeli soldier, which is almost the only figure appearing in the ads against the desert background until 1973 (the desert image functioned as a site of battles).
Iconology of advertising
GMJ: Mediterranean Edition 6(1) Spring 2011
An analysis of advertisements from the Israeli press between 1967 and 2004 demonstrates that images of the sea and shore reflect a wide variety of attitudes towards Nature and the immediate environment held by the advertisements’ readership over the years.
The multiple meanings attributed to the image of the sea by Israeli advertisers are rooted primarily in the iconography of the mass media (as a sign of leisure, fun and globalization).