סקירת ספרים
אסנת צוקרמן רכטר (2020)
אוצרות עכשווית בישראל 1965-2010
תל אביב: הוצאת רסלינג (548 עמודים)
ספרה של אסנת צוקרמן רכטר "אוצרות עכשווית בישראל" הגיע אלי בזמן מאתגר מבחינת העולם בכלל ומבחינת עולם האוצרות בפרט. מיד עם התפרצות מגפת הקורונה המתין לי הספר שבועות ארוכים בסניף הדואר ברמת גן כדי שאבוא לקבלו לאחר שנשלח מהוצאת "רסלינג", בה פורסם בדיוק לפני עשור הספר שלי "מחוזות חפץ". כמה סימבולי חשבתי לעצמי – סוף סוף יוצא ספר אקדמי העוסק בתחום מקצועי חדש יחסית ומרתק כמו אוצרות, אבל אז אי אפשר לקחת אותו מסניף הדואר כי משתוללת בחוץ מגפה, כל המוזיאונים סגורים, המוזות שותקות ואוירה קודרת של חוסר ודאות מציפה את הכל. הספר הכלוא במרתפי הדואר תפקד כסמל למצבה של האוצרות בעת קורונה.
אוסיף ואציין כי מזה ארבע שנים אני עצמי (גם) אוצרת תערוכות אמנות ותערוכות עיצוב בנוסף להיותי חוקרת של תרבות חזותית. על כן היה לי עניין רב לקרוא ספר העוסק בתחום חדש יחסית ושעל מדף הספרים בעברית הוא מוצב כמעט כיתום.
אמנם ב 2016 פורסם ספרה של יעל ון אסן "לחשוב מוזיאונים מחדש", אך הוא עסק בתפיסת המוזיאון ביחס למהפכה הדיגיטלית ולאופני ההמסרה החדשים שמאפשרת מהפכה זו. הספר "אוצרות עכשווית בישראל" לא עוסק במוזיאונים וכל כולו מתמקד באוצר/ת ובתפקידו/ה המתעדכן. זאת ועוד ספר זה מתמקד כל כולו בישראל.
עם זאת בבלוג של גדעון עפרת "המחסן של גדעון עפרת" הוא פרסם לאורך שנים מאמרים ורשימות שעסקו ישירות בסוגיית האוצר/ת הישראלי/ת וכותבת הספר אכן מתייחסת אל חלקם. עפרת גם התייחס לנושא בכמה קטלוגים שליוו את שתי התערוכות בביתן הישראלי בבינאלה בשנות התשעים.
התייחסויות מהתייחסויות שונות נתן לאתר גם בכתבי עת שונים שעסקו באופן נקודתי בסוגיית האוצרות אך לא באופן שיטתי.
חלקו הראשון של הספר עוסק בתערוכה כמדיום עצמאי בעל הגיון עצמאי . חלק זה עוסק בהגדרת השינויים שחלו בתחום האוצרות בישראל באופן כרונולוגי מ 1965 ואילך. חלקו השני של הספר מציג כמה הבטים על עולם האוצרות הישראלי, תוך התמקדות בדמויות מפתח שהשפיעו על השדה הסוציולוגי של האמנות הישראלית. הספר עוקב אחר התפתחות מוסד האוצרות בישראל כמו גם אחר תפקידו של האוצר/ת לאורך השנים (מאמצע שנות ה60 ועד 2010). הכותבת מסבירה כיצד התבסס מקצוע האוצרות לאורך השנים בישראל. הבחירה ב 1965 כשנת התחלה היא משום שבשנה זו נפתח לציבור מוזיאון ישראל. זהו מוסד שהשפיע רבות על ההתייחסות בישראל למוזיאונים ולאוצרות.
אחת הדמויות אליהן מפנה הכותבת זרקור היא דמותו של יונה פישר, הראשון (מבין שניים עד כה) שזכו בפרס ישראל בתחום האוצרות. לצד ההתייחסות אליו מופיעות סקירות על ששה אוצרים נוספים שטבעו את חותמתם בתרבות הישראלית. סקירות אלו חושפות את עמדות הכח של אותם אוצרים ידועי שם ואת פוטנציאל ההשפעה החינוכי, הסוציולוגי והתרבותי שהיה ושיש להם על ציבור שוחרי האמנות הפלסטית.
בשונה ממקומות אחרים בעולם בהם הייתה (ויש) מסורת מפוארת של מוזיאונים ושל מוזיאולוגיה הרי שהופעתו של מוזיאון ישראל בשמי האמנות הישראלית היא בגדר מהפכה בשדה האמנות ובבחינת חידוש מרענן (לזמנו).
הכותבת מבחינה בין אוצרות לבין מוזאולוגיה, אך מקפידה להסביר כי האוצרות היא נגזרת של המוזאולוגיה, אך בשונה ממנה האוצרות אינה מתייחסת רק אל יחסי אמן/ יצירה/ צופה אלא מכניסה למשוואה גם את האוצר/ת כמתווך בין הקהל לאמן וליצירתו. התמקדותה באוצרות עכשווית מסיטה את המבט מן המוזיאון אל עבר הנראות של התערוכה ואל מה שהיא מכנה "היגד של אוצר". ההתמקדות באוצר/ת מפנה את הזרקור מהתייחסות ליצירה עצמה אל עבר יחסי אמן/אוצר/ חלל. כך הופך הצופה למעין דמות המובלת על ידי האוצר/ת המדריך אותו בחלל התערוכה. מטרת האוצר/ת לעורר את קהל המבקרים ולגרום להם להתבוננות פעילה וחוקרת.
זה לא תמיד היה כך. בעבר תפקידו של האוצר/ת היה מאוד מוצנע, הפיכתו לסוג של כוכב בשמי האמנות הפלסטית הוא עניין חדש יחסית והכותבת מתייחסת לשינויים שחלו בתפקודו של האוצר/ת לאורך השנים ובסיבות לשינויים אלה. כמקורות לגיטימיים מציגה הכותבת שלל סקירות היסטוריות, קטעי עיתונות, מאמרים וכמובן קטלוגים של תערוכות. כל אלה מסייעים לה להציג את השינויים שחלו בשדה סוציולוגי זה.
צוקרמן רכטר, שהספר שכתבה מהווה תמצות של עבודת הדוקטורט שלה, מתייחסת לאוצר/ת כדמות מרכזית בעולם התערוכות המתחלפות. היא מתייחסת לתערוכה המתחלפת כמדיום שהפקיע את התערוכה מרשותם של מוסדות וחללי תצוגה כאלה ואחרים והפך אותה ליציר דמיונו של האוצר/ת (שם, עמ' 30). בהקשר זה מעניין היה לבחון את התופעה בעת משבר הקורונה (ולאחריו) כאשר צצו כפטריות אחרי הגשם תערוכות וירטואליות נעדרות מיקום גיאוגרפי ספציפי.
הכותבת מציגה את האוצרות העכשווית כמקצוע ששינה את שיח האמנות העכשווי והתבסס כתחום ידע חדש.
זאת ועוד, הספר מתייחס אל סוגיות מפתח באוצרות העכשווית, כמו יחסי אמן / אוצר, סוגות של תערוכות, לרבות תערוכות נושא ועוד.
זהו ספר שחשוב שיימצא על מדף הספרים של חוקרי תולדות האמנות, חוקרי תרבות חזותית, חוקרי תקשורת חזותית, היסטוריונים של ישראל, אוצרים, אמנים, מוזיאולוגים וכל מי שתחום זה קרוב אל ליבו.
השארת תגובה