הפוסט הזה מתבסס על אחד האייטמים של תכנית ששודרה ברשת ב' בהנחייתי ב 2011.
עד סוף אוגוסט (2011) התקיימה במוזיאון א"י תערוכת "אגדות בחול" המציגה דימויים חזותיים מתוך אגדות ילדים מוכרות כמו לכלוכית, היפיפייה הנרדמת ושלגיה. המייחד את התערוכה הוא היות כל המוצגים עשויים מחול. למה חול? דומה כי אמירתו של חוקר התקשורת מרשל מקלוהן כי "המדיום הוא המסר" מסכמת בצורה תמציתית ומעניינת את הרעיון מאחוריו עומדת התערוכה. שהרי התערוכה נועדה מראש ומלכתחילה להיות מוצגת. כלומר הדימויים נוצרו לשם הצגתם בתערוכה ולא קובצו ע"י אוצר ממקומות ומזמנים שונים. מה שמייחד את כולם הוא היותם מחול וכי כולם נעשו באתר עצמו באותו פרק זמן. זאת ועוד, המוצגים עשויים מחומר המעיד על חוסר התמקמות. על נדודים. החול מתחבר אסוציאטיבית עם חוף הים – המייצג את נקודת המפגש בין הים ליבשה – הוא אזור מעבר. מעין טריטוריה של סף המקשרת ומפרידה בו זמנית. החול והים מייצגים בתפישה גם את היומיומי והבנאלי: החול מזכיר חלק מהבילוי על שפת הים והעיסוק בבניית ארמונות בחול (כפי שניתן היה לראות בתערוכה עצמה הוקדשה פינה מיוחדת להפעלות ילדים שבנו מחול פסלים). כלומר החול הוא חלק מעולם הילדות התמים. ואכן – החיבור של החול עם אגדות ילדים הביא כמצופה אורחים "צפויים" לתערוכה – ילדים צעירים והוריהם המיוזעים שצפו בהתלהבות בסרט המתאר את עבודת האמנים המכינים את פסלי החול שיהא מן הסתם השריד האחרון לאחר שתנעל התערוכה ויפורקו המוצגים לתמיד. המדיום של החול המרמז על חוסר קביעות מופיע לצד תערוכות נוספות המשדרות באמצעות המדיום גם הן חוסר קביעות: כך למשל תערוכת אמני הגרפיטי במוזיאון תל אביב מציגה מדיום אאוטסיידרי שהפך תחת קירות המוזיאון לממוסד ולמקובל ע"י קובעי הטעם, האוצרים ומנהלי המוזיאון. למעשה, שימוש במדיה מתכלים לצורכי ייצוג משקף באופן אופטימלי את רוח הזמן: האמירה בעצם השימוש במדיום ובחומרים שלא שורדים ושלא נשארים לתמיד מצביעה על חברה חסרת יציבות. משתנה. המעדיפה את הרגעי והחולף על פני הנצחי והבטוח. זה בא לידי ביטוי כמובן גם בחיי היום יום. אנחנו צורכים מוצרים מתכלים שזמן המדף שלהם מתקצר והולך. כך למשל בעבר קניית שעון הבטיחה שימוש בו למשך כמה שנים ואם התקלקל הוא תוקן ע"י אדם שזה היה מקצועו. כיום מה שמתקלקל מוחלף בחדש. סמיוטיקאים קוראים לזה "נאומניה" – אהבת והעדפת החדש על פני הישן. מעניין השילוב בין סיפורי הילדים הנוסטלגיים והנצחיים למשהו קונטרסטי ועם זאת משלים כמו הפיסול בחול, שימיו ספורים. כל הזכויות שמורות לאביבית אגם דאלי |
השארת תגובה