המלה זהות נגזרת משני מושגים: מצד אחד זהות נקשרת עם הזהה – השווה, הדומה מאוד. כך למשל כשאדם מזדהה הוא בעצם אומר או מראה צופן כלשהו המוסכם על בני קבוצתו: הזדהות יכולה ללבוש אופי של נשיאת סמלים המוסכמים על הצד השני. למשל, מגן דוד על דש בגדו של מי שאינו יהודי. זהות נקשרת מאידך גם עם דבר מה מאוד ספציפי: זהותו של האדם היא שלו ושלו בלבד. כך למשל, תעודת הזהות מציגה את תצלומו ופרטיו האישיים של האדם. הזהות היא מעין הגדרה של האדם. תעודת זהות מציגה את 'האדם הספציפי' או 'המוסד' באופן בו הם מבקשים להציג עצמם בפני אחרים (בפני הכלל).
בהקלדת המלה identity במנוע החיפוש של תמונות ב'גוגל' מופיע פעמים רבות הדימוי החזותי של כף יד עם טביעות אצבע – זהו סימן חזותי ברור לבידול. טביעות האצבע הן ייחודיות לכל אדם וקישורם עם ההגדרה 'זהות' מבקש להתייחס לגורם המבדיל, המייחד כל אדם ואדם.
אם כן, המושג זהות פועל תוך התייחסות לשני צירים: האחד מבחין ומבדל (זהותו של אינדוידואל זה או אחר – שהיא אישית) השני מקטלג תחת הגדרה מסווגת: מסירת תעודת הזהות מאפשרת זיהוי: שמו של בעל תעודת הזהות ממוספר ומקוטלג, ע"י כך הוא מובחן מאחרים – מה שמאפשר למדינה ולמוסדותיה לזהותו ולדעת פרטים אודותיו. זוהי אם כן צורה של שליטה ופיקוח על בני אדם: באמצעות קטלוגם 'במערכת' ניתן לעקוב אחריהם. הטכנולוגיות החדישות משרתות את המערכות כי הן מאפשרות את הפיקוח. כך למשל המחשב יכול לספק למדינה אינפורמציה על אזרח x באמצעות הקשת מספר תעודת הזהות שלו. במקביל, מיספורו, שיומו וקיטלוגו הופכים את אותו אדם לחלק מהקבוצה. תעודת הזהות מאפשרת לשוטר, הפועל כנציג השלטון (גם מעצם הגדרתו השמית, כלומר מעצם השיום שלו) לברר פרטים אודות אדם זה או אחר ע"י דרישה לקבל את התעודה, מתוקף סמכות שנתנה לו המדינה. התעודה הזו היא לא רק מסמך המאפשר פיקוח – היא גם מבטאת את הקשר של האדם למקום שלו ולכן זהותו נובעת קודם כל ממיקומו הגיאוגרפי.
תעודת הזהות היא תעודה המלמדת קודם כל על הלאום. בעידן המודרני הזהות היא קודם כל זהות המתחברת אל מושג המדינה: צרפתי הוא מי שנולד בצרפת, גרמני הוא מי שנולד בגרמניה – אבל ישראלי יכול להיות גם כל מי שהוא יהודי – הזהות אינה מושגת רק מעצם המקום אלא מעצם קרבת הדם במדינת ישראל.
מושג אחר הקשור בזהות הוא מושג הזהות השאולה – הזהות הגנובה: כשאדם משתמש בשם של אחר כאילו היה שמו. כאשר הזהות השאולה משרתת את המטרות שהזהות האמיתית אינה יכולה להשיג. מדובר באנשים הנמצאים בשולי החוק או מעברו השני – אסירים נמלטים, אנשים המבקשים להכנס למדינה שעם דרכונם המקורי אינם מורשים להכנס אליה. (כמו העובדים הזרים) הזהות השאולה 'פותחת' דלתות. חציית הגבול הפיזי מתאפשרת באמצעות שינוי הזהות כי הזהות נקשרת בדר"כ עם גבולות המדינה והלאום. מכך ניתן להסיק כי הזהות אינה בהכרח דבר מה קבוע – היא נזילה ומשתנית. היא נקבעת ע"י קבוצות הכוח בכל חברה, אך היחיד יכול להתחכם ולהערים על הרשויות באמצעות זהות אחרת באופן זמני או קבוע. עד שיתפס.
הזהות הבדויה היא זהות חיה ובועטת – באינטרנט. אנשים מאמצים לעצמם שמות ופנים שונים כדי להציג עצמם בעולם הוירטואלי באופן שלא יוכל 'להסגיר' אותם בעולם הפיזי. האינטרנט מאפשר לזהות להפוך לדבר מה גמיש ובר שינוי. ה'אני' מציג עצמו לעולם כפי שהוא רוצה ולא כפי שהחברה או הלאום מבקשים להגדירו. מבחינה זו המדיום האינטרנטי פותח אפשרויות, כמו גם גבולות ומאפשר דיאלוג בין זרים מוחלטים המחליפים תדיר זהויות. העולם הוירטואלי מבטל את המרחב ואת הגבולות שלו. אבל לעיתים מדובר באשליה שאין לה תמיד קיום בעולם הפיזי – משיפגשו הזרים הם יחשפו את זהותם המקורית. העולם הווירטואלי מאפשר, ולו לרגע, את קיומה של האשליה ע"י אימוץ זמני של זהות בדויה, חסרת פנים ושם.
מבט ממקום אחר על חיים עם זהות לא מוגדרת מוביל אל חלק מהעובדים הזרים. למשל, מי שנולדו כאן ואינם יהודים אינם זכאים לאזרחות ישראלית, כלומר מבחינת הממסד הם חסרי זהות ישראלית וכיוון שלא נולדו במולדת הוריהם אין להם זיקה ל'שם'. (הם לא 'פה' ולא 'שם'). רמי פורטיס כתב פעם שיר שנקרא 'האיש שאין לו שם' המבטא במידה רבה מצב של חוסר זהות, שהוא תוצר של העולם הגלובלי:
"ללא גוף וללא זהות, האיש שאין לו שם
לא מכאן ומחוץ לזמן, האיש שאין לו שם
…
מופיע והולך בגשם,
חולף, תייר ללא דרישות
וקצת יותר בהיר מחיוורון
חלול כמו עץ ושקוף כל כך
ומוזר ממה שמבינים
…
רק דרכים קבועות ושנים ארוכות, לצעוד
מקומות ישנים, אנשים חדשים לזכור".
לחיות ללא זהות משמעו, ע"פ פורטיס, זה להיות: חולף, תייר ללא דרישות/
וקצת יותר בהיר מחיוורון/ חלול כמו עץ ושקוף כל כך". הנווד, העובד הזר, הוא הדימוי האולטימטיבי של האיש חסר הזהות. מי שנגזר עליו לנוע ולנוד בארץ בלי שום אפשרות להשאר בה לאורך זמן, ללא מקום קבוע. מדובר בנווד ולא בתייר. התייר (כפי שהגדיר אותו זיגמונט באומן) הוא איש העולם הגדול שהגבולות פתוחים בפניו. בשבילו הזהות הלאומית מתחרה יותר ויותר עם זהויות אחרות. בעולם הגלובלי שבו הוא חי גבולות גיאוגרפים הולכים ומאבדים מחשיבותם, המעבר שלו ממקום למקום אינו מוגבל. הוא חופשי להגיע לכל מקום וכל מקום הוא בית עבורו. על רקע זה מתפתחות זהויות נוספות, שאינן מתייחסות לזהות הלאומית. למשל זהות מגדרית: זהות מגדרית היא זהות המתבססת על הבחנה בין המינים – ולא על הבחנה בין מדינות. זהות דורית – מתבססת על מאפייני גיל שיש לאנשים ממקומות שונים הגדלים בתקופה מסוימת. זהות דורית היא פועל יוצא ותוצר של חברה המבטלת את המרחב. זו חברה שאנשיה נמצאים במקומות שונים אך חווים אותה תרבות ואותו עולם מושגים 'תודות' או 'בגלל' המדיה החושפים אותם אל אותו אוצר דימויים המעצב את אופיים.
כל הזכויות שמורות לאביבית אגם דאלי
השארת תגובה